כלוא(ע)ה בתוך צמה
כתיבה:
אנני ברוכים ודורית לרמן
בסוף ירד לי האסימון.
מה זה בסוף? כאשר הפסקתי להיעלם לעצמי.
חייתי עם חבורה של גברים. לא סתם גברים. שוטרים במשטרת ישראל. הם הבטיחו לשמור עלי. כאשר אני מסתובבת בתוך חנויות בעיר העתיקה, למשל. ואז כאשר הצבעתי על מבוקשם הם לא היו. זאת רק דוגמה אחת למה שאחשוף במונולוג שלי.
ולמה עולם של גברים?
כי אהבתי את אבא שלי מאוד.
סבי היה פרטיזן, אבי עבד בשירות החוק ואני הלכתי בעקבותיהם.
כבר כשהייתי ילדה התחפשתי לשוטרת.
*
מונולוג של בחורה מיוחדת במינה. שנכנסה לגוב אריות וכעבור עשרות שנים יצאה ממנו, לא בלי לבקר מידי פעם במחלקות טיפוליות של בתי חולים פסיכיאטריים בעקבות פוסט טראומה שהלכה והתפתחה במשך השנים.
אישה אחת בעולם של גברים. לפעמים מאבדת את עצמה ולפעמים מאבדת אותם. והכול תמיד בקצה.
על הקצה. ברגעי מבחן מסוכנים מאוד.
בואו לצפות במחזה שיראה לכם בדיוני אבל הכול בו אמיתי מהתחלה ועד הסוף.
אנני ברוכים ודורית לרמן
ליווי בכתיבה: מיכאל אדם
שחקנית: רעות ברדיצ'ב שמילה
בימוי: אסי שמעוני
